תקציר:

אתי הילסום נולדה באמסטרדם בשנת 1914, כשקשה לא להתפלא כשמיומניה צפה ועולה אישה צעירה עצמאית, מתקדמת וחפה ממניירות, העוסקת בפסיכולוגיה ובספרות ומבקרת בקביעות אצל פסיכולוג, דמות שונה לחלוטין מכל מי שהיינו מצפים לפגוש באירופה של שנות הארבעים. יומניה של אתי הילסום, הנפרשים על פני השנים הגורליות 1941-1943, אינטימיים וגלויי לב בכל הנוגע לחיי האהבה שלה ולתחושותיה כאישה המחפשת את דרכה בעולם. הם כתובים נפלא ועשירים בפרטים על ידידים ובני משפחה, על המראה שנשקף מחלון חדרה ועל ריח היסמין שבחצר. השואה חודרת ליומניה בהדרגה: תחילה בחיילים הגרמנים הצועדים ברחוב, אחר כך באיסורים הניתכים על יהודי אמסטרדם, ולבסוף - בטרנספורטים ובשילוח הסופי למחנות ההשמדה. בספטמבר 1943 נשלחה אתי הילסום לאושוויץ, שם נספתה. "הייתי רוצה להיות רטייה על פצעים רבים," כותבת אתי ברשומה האחרונה ביומנה. היא צועדת לקראת מותה בדעה צלולה ומתוך תחושה של שותפות גורל עם בני עמה, המבוססת על תחושה דתית מיסטית שגילויה הוא משיאיו של ספר זה. ארבעים שנה המתינו היומנים כמוסים ומוסתרים מעין. משפורסמו - התבהר במהרה שזה אינו עוד מסמך המתעד את תקופת המלחמה, אלא עדות מעצימה ומופלאה בעוצמתה על התעוררות רגשית, אינטלקטואלית ורוחנית של אישה צעירה יוצאת דופן שאיתרע מזלה לחיות בתקופה זו. עם השנים הלך וגדל מספר הקוראים שגילו את כתביה של אתי הילסום בארץ ובחו"ל.יומניה תורגמו ל-23 שפות, ראו אור ב-25 מדינות, והיא קנתה לה קהל רב ששואב השראה מכתביה. קוראי העברית ישמחו למצוא במהדורה חדשה זו 16 מכתבים נוספים, שתורגמו לראשונה. -- מאתר ההוצאה.